חזקת הגיל הרך: המצב המשפטי והפרקטי בישראל כיום

גירושין הם תהליך מורכב, בעיקר כשיש ילדים במשוואה. אחת הסוגיות המשפטיות המשמעותיות שעולות בעת פרידה היא שאלת על ילדים, איך מחלקים את הטיפול והשהייה עם הילדים ובפרט כשמדובר בילדים צעירים.
"חזקת הגיל הרך" זהו כלל משפטי שעבר שינויים רבים בפרשנותו לאורך השנים. אך מה בדיוק אומר החוק? האם החזקה עדיין תקפה? וכיצד בתי המשפט מיישמים אותה בפועל? ננסה להבין את המצב המורכב הזה, ונבחן גם את האפשרויות העומדות בפני הורים לפנות לגישור כחלופה להליך המשפטי.

מה היא חזקת הגיל הרך?

מדובר בכלל משפטי הקובע כי אם הורים אינם מגיעים להסכמה בעניין המשמורת של ילדיהם, בית המשפט יורה על מסירת ילדים מתחת לגיל 6 לחזקת האם, אלא אם קיימות סיבות מיוחדות להורות אחרת.

הגדרת החזקה במשפט הישראלי

בפועל, המושג "חזקת הגיל הרך" איננו מופיע באופן מפורש בחוק. זהו כינוי שניתן להוראה משפטית המעוגנת בחקיקה הישראלית. החזקה נועדה לספק פתרון ברור במקרים שבהם הורים מתגרשים ואינם מצליחים להגיע להסכמה לגבי חלוקת זמני השהות עם ילדיהם הקטנים.

הבסיס החוקי – סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, קובע כי כאשר ההורים אינם חיים יחד וקיימת מחלוקת ביניהם לגבי זמני השהות עם הילדים, בית המשפט "רשאי לקבוע את העניינים כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". יחד עם זאת חשוב לזכור שמדובר על חזקה ישנה שברוב המקרים כבר אינה מקובלת.

על מי חלה חזקת הגיל הרך?

על ילדים מתחת לגיל 6, שהוריהם אינם מגיעים להסכמה ביניהם על שאלת ימי השהות, והסכסוך הועבר להכרעת בית המשפט.
האם חזקת הגיל הרך עדיין קיימת בשנת 2025? על אף שמבחינה פורמלית החזקה לא בוטלה והיא עדיין מעוגנת בחוק, בפועל חל שינוי משמעותי באופן שבו בתי המשפט מיישמים אותה. יש פער ניכר בין המצב החוקי לבין הפרקטיקה השיפוטית בשטח.

המצב המשפטי הנוכחי

מבחינה פורמלית, חזקת הגיל הרך עדיין קיימת בספר החוקים.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לא תוקן באופן רשמי, וניסיונות שונים לתקן או לבטל אותו טרם הבשילו לכדי שינוי חקיקתי. עם זאת, חשוב להבין שכבר בשנת 2005 הוקמה ועדת שניט – הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין  (שהמליצה על ביטול חזקת הגיל הרך).

השינוי בגישת בתי המשפט

בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, המעדיפה פחות ופחות את יישומה של החזקה באופן אוטומטי. שופטים רבים בוחרים לבחון כל מקרה לגופו תוך דגש על עקרון טובת הילד. בתיקים רבים, בתי המשפט כבר לא מסתמכים באופן אוטומטי על חזקת הגיל הרך. במקום זאת, הם בוחנים באופן מעמיק את טובתו של כל ילד ספציפי. רבים מהזוגות כיום בוחרים להתגרש בטוב באמצעות הליכי גישור המאפשרים להגיע להסכמות בנושא חלוקת הימים ולא דרך הליך בבתי המשפט.

איך ניתן לסתור את חזקת הגיל הרך?

החוק עצמו מכיר באפשרות לסטות מחזקת הגיל הרך כאשר ישנן "סיבות מיוחדות להורות אחרת". השאלה המרכזית היא: מהן אותן סיבות מיוחדות, וכיצד ניתן להוכיח אותן בבית המשפט?

הוכחת נסיבות מיוחדות

בעבר, המונח "נסיבות מיוחדות" פורש באופן מצמצם, והתייחס בעיקר למקרים קיצוניים של אי כשירות הורית מצד האם. כיום, הפרשנות רחבה יותר, ובתי המשפט נוטים לאמץ את כלל האחריות ההורית המשותפת וחלוקה שווה בזמני השהות. יחד עם זאת חשוב לזכור את הסיבות שהיו בעבר סיבה לסטות מחזקת הגיל הרך: מקרים שבהם האב שימש כמטפל העיקרי בילדים לאורך תקופה ממושכת – הסדרי עבודה המאפשרים לאב זמינות גבוהה יותר לילדים – קשר חזק במיוחד בין האב לילדים והעדפה ברורה של הילדים להיות במחיצתו – סירוב של האם לאפשר קשר תקין בין הילדים לאב (ניכור הורי)

טובת הילד כשיקול עליון

בתי המשפט בישראל שמים דגש גובר והולך על עקרון טובת הילד כשיקול מרכזי בהחלטות על חלוקת ימי השהות. עקרון זה גובר הרבה פעמים על חזקת הגיל הרך המיושנת.

השינויים בפסיקה הישראלית

הפסיקה הישראלית בנושא חזקת הגיל הרך עברה שינויים משמעותיים לאורך השנים, והיא משקפת תמורות בתפיסות החברתיות והמשפטיות לגבי הורות וטובת הילד.

המגמה לעבר משמורת משותפת

אחת המגמות הבולטות בפסיקה בשנים האחרונות היא העדפה גוברת למשמורת משותפת, במקרים המתאימים. משמורת משותפת מבטאת תפיסה של שוויון בין ההורים ומכירה בחשיבות של שני ההורים בחיי הילדים.

ועדת שניט והשפעתה על המצב הנוכחי

ועדת שניט, שהוקמה בשנת 2005, ציינה נקודת מפנה משמעותית בדיון הציבורי והמשפטי על חזקת הגיל הרך. המלצותיה העיקריות כללו:

1. ביטול החזקה והחלפתה במודל של "אחריות הורית משותפת"
2. קביעה שכל ילד הוא אדם עצמאי, וטובתו צריכה להיבחן באופן פרטני
3. דגש על שיתוף פעולה בין ההורים ועל אחריותם המשותפת לגידול הילד
4. אימוץ גישה המבוססת על זכויות הילד, בהתאם לאמנת האו"ם

השוואה למצב בעולם

מבט על המצב במדינות אחרות מגלה שישראל נמצאת מאחור ביחס למגמה העולמית של ביטול חזקות מגדריות בקביעת ימי שהות עם הילדים.

המגמה הבינלאומית לביטול

החל משנות ה-70 של המאה ה-20, החלה מגמה עולמית של ביטול חזקות מגדריות הטיפול ושהייה עם הילדים והחלפתן בגישות מבוססות על עקרון טובת הילד ושוויון הורי. בארצות הברית, רוב המדינות ביטלו את דוקטרינת "השנים הרכות" בשנות ה-70 וה80, והחליפו אותה בסטנדרט של "טובת הילד". כיום, כל 50 המדינות מיישמות חקיקה הקובעת שוויון בין ההורים כנקודת מוצא לבחינת חלוקת זמני השהות.

מדינות שעדיין שומרות על חזקות מגדריות

במרבית המדינות המוסלמיות, למשל, חוקי המעמד האישי קובעים הסדרים המבוססים על דת האסלאם, הנותנים העדפות שונות בהתאם לגיל הילד ומינו. אפילו במקומות אלו, מתקיים לעיתים הליך גירושין מהיר המתבסס על הסכמות בין הצדדים שיכולות לסטות כאמור מהדין המקובל.

המצב הפרקטי כיום – מה קורה בפועל?

על אף הדיונים התיאורטיים והמשפטיים, השאלה המעשית ביותר עבור הורים המתגרשים היא: מה באמת קורה בבתי המשפט כיום?

הנתונים מבתי המשפט

על פי נתונים שפרסמה הרשות השופטת בשנת 2022, כ-60% מההחלטות על זמני שהות עם ילדים מתחת לגיל 6 עדיין מעניקות העדפה ברורה או עיקרית לשהות הילדים עם האימהות. אולם, 25% מההחלטות קבעו זמני שהות שווים, ו-15% העניקו זמני שהות עיקריים לאבות.

עמדות השופטים

שופטים רבים מספרים כי מבחינתם כל תיק נבחן לגופו, והחזקה יכולה להיות נקודת מוצא לדיון, אבל היא בהחלט לא קובעת את התוצאה. יש מקרים רבים שבהם מעדיפים לקבוע זמני שהות גדולים יותר עם הורה אחד או זמני שהות שווים, גם לילדים קטנים, כאשר זה ברור שזה לטובת הילד. במקרים רבים, השופטים אף ממליצים לצדדים לפנות לגישור משפחתי כדי להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט.

השלכות מעשיות על הורים

המצב הנוכחי של חזקת הגיל הרך מציב אתגרים בפני הורים המתגרשים. מצד אחד, החזקה הרשמית עדיין קיימת בחוק, ועשויה ליצור ציפיות מסוימות אצל אימהות. מצד שני, הפרקטיקה המשפטית השתנתה, ובתי המשפט בוחנים יותר ויותר את טובת הילד באופן ספציפי. הורים העומדים בפני הליכי גירושין נדרשים להכיר במורכבות הזו ולהתכונן בהתאם. במקרים רבים, הסכמה הדדית והימנעות מהתדיינות משפטית עשויות להוביל לתוצאות טובות יותר עבור כל הצדדים, ובעיקר עבור הילדים.

עתיד חזקת הגיל הרך בישראל

נראה כי עתיד החזקה בישראל עדיין אינו ברור. מצד אחד, קיימת מגמה ברורה של התרחקות מהחלת החזקה באופן אוטומטי בבתי המשפט. מצד שני, הניסיונות החקיקתיים לביטולה הרשמי עדיין לא צלחו. עם זאת, ההתפתחויות בשנים האחרונות מצביעות על כך שגם אם החזקה לא תבוטל באופן רשמי בקרוב, היא תמשיך לאבד מכוחה המעשי, תוך התחזקות מתמדת של עקרון טובת הילד ושל מודל האחריות ההורית המשותפת.

עצות מעשיות להורים המתגרשים

לאור המצב המורכב והמשתנה של חזקת הגיל הרך, חשוב שהורים המתגרשים יכירו את האפשרויות העומדות בפניהם ויתכוננו בהתאם:

שיתוף פעולה והסכמה הדדית

הדרך הטובה ביותר להבטיח תוצאות חיוביות לכל הצדדים היא להגיע להסכמה הדדית. כאשר ההורים מסוגלים לשתף פעולה ולשים בצד את העימותים האישיים לטובת הילדים, התוצאות לרוב טובות יותר מכל החלטת בית משפט.

שקילת גישור משפחתי

גישור משפחתי מהווה חלופה יעילה להליכים משפטיים ממושכים ויקרים. במסגרת גישור גירושין, משיחים ההורים בסביבה ניטרלית ומקצועית במטרה להגיע להסכמות המתאימות לנסיבותיהם הספציפיות.

התמקדות בטובת הילד

ללא קשר למסגרת החוקית או המשפטית, השיקול המרכזי צריך להיות תמיד טובת הילד. הורים שמצליחים להתמקד בצרכים האמיתיים של ילדיהם, במקום בעימותים ביניהם, מגיעים לפתרונות יעילים וברים-קיימא יותר.

סיכום

חזקת הגיל הרך בישראל נמצאת במצב של מעבר. מבחינה פורמלית, החזקה עדיין קיימת בחוק, אך בפועל כוחה המעשי הולך ופוחת. בתי המשפט נוטים יותר ויותר לבחון כל מקרה לגופו תוך דגש עליון על טובת הילד. הורים המתגרשים כיום עומדים בפני מציאות מורכבת יותר מבעבר – מצד אחד פחות וודאות לגבי התוצאה החזויה של ההליך המשפטי, אך מצד שני הזדמנות גדולה יותר להגיע לפתרונות מותאמים למצבם הספציפי. במקרים רבים, הבחירה בדרכים חלופיות כמו גישור משפחתי עשויה להביא לתוצאות טובות ומדויקות יותר עבור הצדדים, ובעיקר עבור הילדים עצמם. על כן, להורים העומדים בפני הליכי גירושין מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים – עורכי דין מיומנים בדיני משפחה, מגשרים מוסמכים, ויועצים משפחתיים – כדי למצוא את הפתרון המתאים ביותר למצבם הייחודי.