צוואה

במרבית המקרים חפץ המוריש לחלק את עזבונו בין מספר יורשים קטן יותר מזה הקבוע בחוק הירושה (בן זוג, הורים, צאצאים, נכדים, דודים ועוד). מעבר לכך, לעיתים ישנם אנשים קרובים למוריש שאינם נמנים בהגדרת היורשים בחוק (חברים קרובים, למשל) והם לא יהיו זכאים לקבל דבר ללא עריכת צוואה שתפרט את זכאותם.

יתר על כן, גם אופן החלוקה המוצעת על ידי החוק מחזק את הצורך בעריכת צוואה, במסגרתה יחלק המוריש את עיזבונו על פי רצונותיו. כך תמנע מחלוקת בין בני המשפחה או מכריו של המוריש, ותמנע האפשרות לגרור את המעורבים להליך של גישור. ישנם מקרים שבהם המוריש התגרש מאם ילדיו ונכנס למערכת זוגית חדשה, זאת מבלי שמיסד אותה בחתונה ומבלי שיצר עם זוגתו החדשה ילדים.

ללא עריכת צוואה מתאימה, תקבל בת זוגתו החדשה את מירב הנכסים והרכוש מעיזבונו, כאשר משפחתו הקרובה, לרבות ילדיו, יתחלקו ביניהם בחלקים קטנים של העיזבון. במרבית המקרים המוריש מעוניין להבטיח את עתיד ילדיו ולכן הוא ירצה להימנע מההסדר המעוגן בחוק הירושה על ידי עריכת צוואה. לא למותר לציין כי בת הזוג אף יכולה לקבל שני שלישים מכלל העיזבון או את העיזבון כולו, במידה ואין למוריש כל קרוב.

ירושה על פי צוואה – סוגי צוואות

לאור החשיבות הרבה שיש בעריכת צוואה, הפרק השלישי לחוק עוסק בעניין ירושה על פי צוואה. סעיף 18 לחוק קובע כי צוואה יכולה להיעשות בעל פה, בכתב, בפני רשות או בעדים. לאחר קביעה זו החוק מפרט מה צריכה לכלול כל צוואה, בהתאם לצורה שבה נעשתה.

כך, צוואה בכתב יד תיכתב כולה על ידי המוריש, תיחתם על ידו ויקבע בה תאריך שנכתב על ידו. צוואה בעדים תהא גם היא בכתב, יצוין בה תאריך והיא תיחתם על ידי המוריש בפני שני עדים ולאחר שהמוריש הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. במעמד החתימה על הצוואה העדים יאשרו ויחתמו על גבי הצוואה כי המוריש נתן את הצהרתו בפניהם, כאמור לעיל.

צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המוריש באמירת תוכן הצוואה בעל פה בפני חבר של בית דין רבני, רשם לענייני ירושה או שופט/רשם בית המשפט. לחילופין, צוואה בפני רשות יכולה להיעשות על ידי כך שהמוריש יגיש צוואה בכתב לכל אחד מהגופים המפורטים לעיל. במידה והצוואה ניתנה בעל פה, הגוף שקיבל את הדברים יקריאם למוריש בקול רם, אשר יצהיר כי זוהי צוואתו.

ניתן לערוך צוואה בעל פה רק בתנאי שמדובר במוריש שנמצא במצב של שכיב מרע (גוסס) או שהוא סבור כי הוא עומד למות (וקיימות נסיבות מוצדקות שבגינן הוא עשוי לחשוב כך). צוואה בעל פה תהא תקפה רק אם ניתנה בפני שני עדים (קטין אינו יכול לשמש כעד וכך גם פסול דין על פי החוק).

זאת ועוד, דבריו של המוריש יירשמו בזיכרון דברים שייחתם על ידי העדים, תוך ציון המועד ונסיבות מתן הצוואה, ויהא עליהם למסור את זיכרון הדברים לרשם לענייני ירושה. במידה וחלפו שלושים ימים מהמועד שבו אירעו הנסיבות שהצדיקו את נתינתה (המוריש גסס, למשל), תהא הצוואה בטלה, זאת בכפוף לכך שהמוריש עודנו בין החיים.

תוקף הצוואה

ראשית, חשוב להבהיר כי יהיה ניתן לתבוע זכות על פי האמור בצוואה רק אם ניתן לה צו קיום על פי המתווה המעוגן בחוק. כוחו של צו הקיום יפה כלפי כל העולם והוא מצהיר, למעשה, כי הצוואה הינה בת תוקף, פרט להוראות שבית המשפט סבור שהן בטלות על פי חוק, כמפורט להלן.

כך, לדוגמא, צוואה שניתנה על ידי פסול דין או על ידי קטין הינה בטלה וכך גם צוואה שניתנה על ידי מוריש שלא היה מסוגל לעמוד על טיבה (לדוגמא, צוואה שניתנת על ידי חולה אלצהיימר, אשר אינו מודע לתוכנה הינה חסרת כל תוקף).

יתר על כן, סעיף המגביל את יכולתו העתידית של המוריש לשנות את תוכן הצוואה הינו בטל, כמו גם צוואה אשר תוקפה מותנה ברצונו של אדם אחר שאינו המוריש. סעיף 30 לחוק קובע כי הוראת צוואה שניתנה על ידי המוריש תוך איום, אונס, תרמית, השפעה בלתי הוגנת או תחבולה הינה בטלה גם כן.

לא למותר לציין כי המוריש יכול לבטל את צוואתו בכל עת, כאשר משמעות השמדת הצוואה על ידו הינה כי הוא התכוון לבטלה.