ירושה

על פי חוק הירושה, תשכ"ה – 1965, עזבונו של אדם שנפטר, לרבות כל רכושו ונכסיו, עובר ליורשיו. היורשים הם מי שהיה בן זוגו של המוריש עם מותו וקרוביו של המוריש, כלומר, ילדיו, הוריו ונכדיו, אחיו, סבותיו וסבתותיו וצאציהם.

כל אלו אמורים להתחלק בעזבונו של המוריש על פי המנגנון הקבוע בחוק. לא למותר לציין כי רק בני אדם שהיו בחיים עם מות המוריש זכאים לרשת את עזבונו, כאשר גם מי שנכנס להגדרת יורש, כאמור, ונולד במהלך תקופה של שלוש מאות ימים לאחר מות המוריש יהא זכאי להתחלק בעיזבון. גם תאגיד כשר לרשת את המוריש אם במותו אותו תאגיד היה כשר לזכות בנכסים.

סעיף 5 לחוק מפרט רשימה של אנשים שפסולים לרשת, על אף שלכאורה הם נכללים במסגרת הגדרת היורשים בחוק. כך, לדוגמא, מי שניסה לגרום למותו של המוריש או מי שזייף את צוואתו של המוריש או ניסה להשמיד אותה, יהא פסול לרשת את המוריש.

יחד עם זאת, במידה ופלוני הורשע בגין ניסיון להביא למותו של המוריש, אולם המוריש סלח לו בכתב או על ידי עריכת צוואה חדשה לטובתו, הרי שיראו בו שוב כמי שכשר לרשת על פי החוק או על פי צוואת המוריש.

סעיף 6 לחוק מעניק לכל יורש את הזכות לוותר על זכותו מכוח חוק הירושה, על ידי שליחת הודעה בכתב לרשם לענייני ירושה, במסגרתה הוא יודיע על רצונו להסתלק מהחלק שלו בעיזבון (ההודעה צריכה להימסר כל עוד העיזבון לא חולק בין היורשים בפועל). במידה ומגיש ההודעה האמורה הינו פסול דין או קטין, הודעת ההסתלקות שלו כפופה לאישור בית המשפט לענייני משפחה.

לעיתים, ירושה גורמת למחלוקות בין בני המשפחה שאינם מרוצים מנתח אותו קיבלו. ניתן להגיע לפשרות ולהסדיר את עניין הירושה באמצעות הליך גישור הנעשה באמצעות מגשר מקצועי (גישור משפחתי).

חלוקת הירושה

סעיף 11 לחוק מונה את האופן שבו יחולק עזבונו כאשר בן זוגו של המוריש יקבל את כל המטלטלין שהיו שייכים למנוח, לרבות המכונית ויהיה זכאי לקבל גם מחצית משאר הרכוש והנכסים, כאשר המחצית השניה תחולק בין ילדיו, הוריו או נכדיו. יודגש כי צאצאיו של המוריש קודמים להוריו והוריו קודמים לסביו וסבתותיו, כך שהעיזבון של המוריש מחולק בהתאם לסדר עדיפויות זה.

במידה והמוריש הותיר אחריו אחים, אחיינים או סבים וסבתות, הרי שבת הזוג תהא זכאית לקבל שני שלישים מהעיזבון, לכל הפחות. על פי החוק, אם בני הזוג היו נשואים לפחות שלוש שנים לפני מותו של המוריש וגרו יחד בדירה הכלולה בעיזבון, הרי שבן הזוג יקבל את כל החלק של המוריש באותה דירה, זאת בנוסף לשני השלישים הנותרים מהעיזבון.

החוק מתייחס גם למצב שבו לא נותרו למוריש קרובים לאחר מותו וקובע כי בסיטואציה כזו, בת הזוג תהא זכאית לקבל את העיזבון במלואו.

אופן החלוקה האמור מהווה את אחד הגורמים העיקריים לכך שאנשים בוחרים לחלק את עיזבונם במסגרת צוואה. ניתן להתנות על מנגנון החלוקה הקבוע בחוק, כאמור, ולהתוות אופן חלוקה שונה בצוואה, כל זאת בהתאם לרצונו החופשי של המוריש.

במידה ולא נמצא כל מוריש והמנוח לא הותיר אחריו צוואה, הרי שעל פי סעיף 17 לחוק תהא המדינה יורשת על פי דין. הירושה שתועבר למדינה תופנה לקידום מטרות מדע, חינוך, סעד ובריאות. יחד עם זאת, שר האוצר רשאי לשלם או להעניק נכס מהעיזבון בין היתר לאדם קרוב אחר של המוריש, אשר אינו נכלל בהגדרת היורשים על פי חוק.

מזונות מכוח העיזבון

כאשר המוריש הותיר אחריו בן זוג, הורים או ילדים אשר זקוקים למזונות, הם יהיו זכאים לקבלם מכוח עיזבונו. בן הזוג יהא זכאי לקבלת מזונות כל עוד הוא נחשב כאלמן, אולם בית המשפט יכול להעניק לו מענק חד פעמי במידה ונישא בשנית, אם סבר כי בנסיבות העניין מוצדק לעשות כן ותוך התחשבות בילדיו של המוריש, אשר יהיו זכאים לקבל מזונות מכוח העיזבון עד להגיעם לגיל שמונה עשרה (אלא אם עסקינן בילד נכה או חולה נפש, אשר זכאותו נמשכת כל זמן שהוא נכה או חולה, בהתאמה).

גם ילדים בגירים יכולים לקבל מזונות מכוח העיזבון, זאת עד לגיל עשרים ושלוש וכאשר בית המשפט ראה צורך בכך. זאת ועוד, כאשר מדובר בהורי המוריש אשר היו תלויים בו לפני מותו, הרי שזכאותם למזונות תימשך כל ימי חייהם.